מאמר בנושא דימוי עצמי נמוך אצל ילדים ובני נוער

דימוי עצמי הוא האופן שבו האדם תופס את עצמו בחיים.

הוא מי אני רוצה להיות לבין מי שאני מרגיש שאני.

הדימוי העצמי מתפתח לאורך השנים גם בילדות וגם בבגרות והוא מתפתח מכישלונות והצלחות שחווים במהלך השנים.

הדימוי העצמי מושפע בין השאר מההערכה עצמית. ומתפתח גם מהתפיסה שלנו של המציאות שיכולה להיות רחוקה מאוד מהמציאות עצמה.

הדימוי העצמי מלווה אותנו כל הזמן ומשפיע על כל תחומי החיים. הוא מעצב את האופן שאנחנו תופסים ומבינים את החוויות שלנו, משפיע על הרגשות, מצב הרוח והיכולת שלנו להתמודד ולהסתגל לחיים עצמם. בחברה, בלימודים, בספורט, במראה החיצוני ועוד.

ביטחון עצמי נוגע לאופן שאנשים מציגים את עצמם כלפי אחרים והערכה עצמית נוגעת לאופן שבה הם תופסים את עצמם ומרגישים כלפי עצמם.

ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, פגיעים יותר ומתויגים דרך ההתנהגות שלהם. הם בעלי דימוי העצמי נמוך שמביא אותם למעגל של כישלונות. הם קופצניים , מרעישים, לא מקשיבים ושכחנים.

ילדים כאלה צריכים לפעמים תיווך ועזרה כי הם חוזרים על התנהגויות לא רצויות כל הזמן וקשה להם לקרוא ולפרש את הסיטואציה בצורה נכונה.

יש התנהגויות “נסתרות” שיכולות לנבוע בגלל הערכה עצמית נמוכה

  • הימנעות ודחיינות ממשימות קשות או מורכבות.
  • נטייה להפוך כל דבר לבדיחה באמצעות השתטות.
  • הפעלת כוח ואלימות
  • הכחשה – מחיקת הבעיה כאילו היא לא קיימת
  • ריצוי – עושים  מה שאחרים רוצים ולא תמיד מה שאני רוצה
  • נותנים יותר תשומת לב לחולשות מאשר לחוזקות.
  • מרגישים שחוויות שליליות שואבות אנרגיה.
  • מחזיקים בהשקפה פסימית או שלילית על החיים.
  • הטלת ספק ביכולות ובסיכויים להצליח.
  • משווים עם אחרים, לעיתים קרובות מרגישים בצד הפחות טוב.

בניגוד לכך יש התנהגויות שיכולות לנבוע עקב הערכה עצמית גבוהות

  • מבצעים את ההחלטות בעצמם ומתאימים את עצמם למה שאחרים אומרים להם לעשות או להיות רק עם הם מסכימים לכך.
  • מסוגלים להתרכז בקלות בפתירת בעיות בחייהם.

כשילד לא מעריך את עצמו החשיבה שלו היא חשיבה שלילית לגבי מה הוא יכול או לא יכול.

ילדים בעלי דימוי עצמי נמוך מסתכלים על החיים ב”שחור לבן” , הם זוכרים את הכישלונות שלהם, מאשימים את עצמם בדברים שקורים להם ולפעמים גם לוקחים על עצמם אחריות על דברים שלא קשורים אליהם בכלל.

ילדים אלו מרגישים שהאחרים תמיד מצליחים או מצליחים בלי מאמץ ואילו הם צריכים להתאמץ.

מה הוא אומר כשהוא נכשל ? “אני דפוק”, “אני כישלון ואף פעם לא אצליח”, “אני תלמידה גרוע”, “בשביל מה לי ללמוד ?”…

באמצעות  החשיבה השלילית שלהם, הם מזמנים את הכישלון הבא ומביאים על עצמם הרס עצמי.

בכל אחד מאתנו מתחבא “שדון” שמקטין ומשתיק אותנו. אצל כל אחד זה אחרת. כדאי וחשוב שנכיר ונתיידד אתו. בסופו של דבר ולאחר שהילד יקבל את הכלים המתאימים לו, כמו סביבה בטוחה, אמפטית, תומכת ומעודדת, שמלמדת להאמין ביכולות  שלו , הערכה העצמית שלו תשתפר ויגיע הרגע כשה”שדון” יבוא לבקר, יגיד לו תודה שהגעת אבל עכשיו אני לא צריך אותך.

חשוב לי להגיד שדימוי עצמי זה משהו נרכש ומתעצב לאורך השנים. לא נולדים אתו[יבא1]  והוא ניתן לשינוי וחיזוק . זו מיומנות שצריך לעבוד עליה.

כהורים תפקידנו לזהות את הקושי שחווה הילד ולעזור לו.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *