יתרונות סדר יום והשפעתם על הורים וילדים בגיל ההתבגרות

“הוא שוב מורח את הזמן….הוא לא יספיק להכין שיעורים…שוב הוא יהיה לחוץ בערב ורק אז יתחיל להכין שיעורים…”

 גיל ההתבגרות הוא תקופה יפה. הילד עובר שינוים ביולוגיים וקוגניטיביים משמעותיים. אחת המשימות ההתפתחויות

של הילד בגיל זה הוא בניית האינדיבידואל שלו. בתהליך זה, המתבגר מגבש זהות עצמית בוגרת וייחודית תוך התרחקות מהוריו.

להיות הורה לילד מתבגר זו הזדמנות למעגל המשפחתי לעבור לשלב ייחודי הכרוך בשאלות של עצמאות, נפרדות ואינדיבידואציה.

הספרות המקצועית נוטה בדרך כלל להתייחס לאתגרים ולצייר את הגיל הזה כמשבר, אך אין זה מחויב.

מומלץ לבנות סדר יום מובנה וגמיש בעיקר בחופשות. ההרגלים הקבועים מפנים לילדים זמן ליצור דברים חדשים,

נותנים להם ביטחון שיש סדר בדברים, ושהוא יודע למה לצפות.

איך עושים את זה ?

מכינים לוח שבועי תלוי במקום בולט כדי שהילד יראה אותו באופן ברור.

מציינים בלוח את סדר היום כפי שהוא כיום : שעות שינה, שעות בבית ספר, חוגים, שיעורים פרטיים, פעילויות פנאי,

ובעיקר – המשימות (שיעורי הבית, הכנה למבחן)

חלקו את המשימות בין ימי השבוע כך שלא יהיו ימים עמוסים מידי. משימות גדולות ומורכבות -תחליפו במטלות קטנות ופשוטות.

מסמנים בצבעים שונים :

צבע אחד – דברים שהילד חייב לעשות ואי אפשר לשנות, למשל : שעות לימודים בבית הספר, שיעורים פרטיים, ימי הולדת ועוד.

צבע שני – משימות הלימודים (שיעורי הבית, הכנה למבחן)

צבע שלישי – פעילויות פנאי וכייף

אפשר להציע לילד לסמן V ליד המשימות שכבר ביצע.

בתקופה של בחינות כדאי לעשות לוח חודשי, ולתכנן מתי מתחילים להתכונן לכל בחינה. רצוי גם לחלק את החומר לנושאים

עליהם יש לעבור בכל יום.

כשעושים דברים בתזמון הנכון, יש יותר סיכוי להצליח.

אם אין סדרי עדיפויות ברורים, הנטייה תהיה לעשות את הדבר הקל או המהנה באותו רגע, אבל לא בהכרח מה שחשוב או דחוף. הרבה פעמים זה יוביל לדחיינות (אויב שבהחלט אפשר לנטרל, אם יודעים לעשו את זה ברגע הנכון ובכלים נכונים) ולהרגשה של החמצה.

אחת השיטות הנפוצות ביותר לקביעת סדרי עדיפויות הומצאה על ידי הנשיא אייזנהאואר והופצה על ידי סטיבן קובי.

השיטה דורשת מאתנו לשאול האם זה חשוב והאם זה דחוף לגבי כל משימה .

משתי השאלות נוצרו ארבע קטגוריות של משימות.

דחוף וחשוב

דברים חשובים ודחופים הם לרוב מצבי חירום למיניהם שדורשים טיפול מידי, הם מקבלים עדיפות על פני משימות אחרות. הם מוציאים אותנו מריכוז. אם נתכנן נכון, נוכל למנוע אותם.

לדוגמא : דברים פתאומיים שלא בשליטה שלנו. לדוגמא : צריך להדפיס עבודה להגשה ואין דיו במדפסת. זה דורש מאתנו לטפל בקניית דיו – מידית.  אפשר למנוע מקרה מהסוג הזה אם נקפיד לקנות דיו נוסף כששמנו את הדיו אחרון במדפסת.

דחוף ולא חשוב

הם המקרים שצריך לצמצם את העניינים הדחופים שמפריעים לנו, כי הם גם לא מספיק חשובים ובכל זאת צריך לתת להם מענה מהיר.

לדוגמא :  מענה לטלפונים, הודעות סמס, ווטסאפ ומייל.

לא דחוף ולא חשוב

לקטגוריה הזו נכנסות כל הסחות הדעת למיניהן :  רשתות חברתיות, טלוויזיה, משחקי מחשב או מטלות שאנחנו ממציאים לעצמנו כדי למרוח זמן.

חשוב ולא דחוף

כאן אנחנו נשקיע את רוב הזמן בדברים שחשובים לנו גם אם אינם דחופים.

לדוגמא : במערכות יחסים , חברים – הם לא דברים דחופים, אבל הם מאוד חשובים.

החלוקה הפשוטה לקטגוריות לפי השאלות “האם זה חשוב” ו”האם זה דחוף” מפשטת את תהליך תעדוף המשימות ויכולת התמרון ביניהן.

לבדוק מדי פעם אם הדברים שהוגדרו כחשובים עדיין רלבנטיים, ובהתאם לבצע הערכה מחדש.

חשוב לזכור – שאנחנו צריכים להתנהל במסגרת הזמן ולא הפוך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *