כשהדלת נטרקת ביום האהבה: איך לבנות גשר אל הלב של המתבגר שלך?
היום כולם מדברים על אהבה. הרשתות מלאות בלבבות אדומים, שוקולדים וזוגות מחויכים. אבל עבור הורים רבים למתבגרים, יום האהבה הזה מרגיש קצת אחרת. הוא מעורר געגוע לימים שבהם ה"וולנטיין" הקטן שלנו היה רץ אלינו בחיבוק, מצייר לנו לב על דף נייר ומשתף אותנו בכל מה שעבר עליו בגן.
היום, במקום ציור של לב, את מקבלת טריקת דלת. במקום שיחה זורמת, את מקבלת "אוף אמא, עזבי אותי".
הכאב של המרחק
אני פוגשת בקליניקה המון הורים לילדים שמרגישים שהם איבדו את הילד שלהם. הכאב הזה הוא אמיתי זהו כאב של פרידה מהילדות, של אובדן השליטה, והחשש המנקר האם אי פעם נחזור להיות קרובים? אנחנו רוצים לעשות דברים יחד, לצאת לסרט, לשבת לארוחה בלי מסכים, אבל המתבגר שלנו נראה כאילו הוא חי בכוכב לכת אחר, והדלת שלו היא הגבול הבינלאומי שאין לנו אישור לעבור.
התקשורת כערך, לא ככלי עבודה
כמאמנת רגשית, אני רוצה להציע לכם זווית ראייה אחרת על הדלת הסגורה הזו. בגיל ההתבגרות, התקשורת היא לא רק העברת אינפורמציה (איך היה בבית הספר?) היא הביטוי הכי עמוק של הערכים שלנו
- ערך הכבוד לכבד את המרחב שלו, גם כשזה קשה לנו. להראות לו שאנחנו סומכים עליו שהוא יודע מתי הוא צריך שקט.
- ערך הנוכחות השקטה להיות שם בלי לשאול שאלות. פשוט להציע כוס מיץ, להניח יד על הכתף לרגע וללכת. להראות שהאהבה שלנו לא תלויה בשיתוף הפעולה שלו.
- ערך האותנטיות מותר לנו להגיד אני מתגעגעת אליך, היה לי כיף אם היינו יושבים יחד 10 דקות. בלי אשמה, בלי טענות. רק האמת הפשוטה של הלב שלנו.
האהבה היא הבית
וולנטיין הוא הזדמנות להיזכר שאהבה היא לא רק הרגעים הפוטוגניים של ביחד. אהבה היא הביטחון שאנחנו נותנים לילד שלנו להתרחק, בידיעה שהקשר חזק מספיק כדי שהוא יחזור.
הדלת הנטרקת היא לא סימן לכישלון שלכם כהורים. היא סימן לכך שהילד שלכם מנסה למצוא את עצמו. ואתם? אתם הנמל. אתם צריכים להישאר יציבים, מאמינים ואוהבים, גם כשהים סוער והנמל נראה לו רחוק מדי.
מרגישים שהמרחק מהילד גדול מדי? שהדלת נסגרה חזק מדי?
אני מזמינה אתכם לא להישאר עם הכאב הזה לבד. בתהליך אימון רגשי קצר וממוקד, נוכל למצוא את המפתחות הנכונים שיפתחו לא את הדלת של החדר אלא את הדלת של הלב. כי בסוף, כל מתבגר (גם אלו שטורקים דלתות) זקוק לידיעה שאמא ואבא נמצאים שם בצד השני, מחכים לו עם לב פתוח.
קבלו תרגיל קטן לשינוי גדול "גשר של 5 דקות"
אני יודעת, לפעמים זה מרגיש שכל ניסיון לדבר נגמר בפיצוץ. לכן, אני מזמינה אתכם לנסות את התרגיל הבא בשבוע הקרוב
- בחרו רגע של אגב אל תזמנו שיחה רצינית. מצאו רגע שבו אתם עוברים ליד החדר, או כשהם במטבח מכינים לעצמם משהו לאכול.
- הצעת ערך ללא תמורה הציעו משהו קטן ומפנק כוס שוקו, פרי חתוך, או אפילו סתם שאלה מצחיקה על משהו שהם אוהבים. אם הם אומרים "לא תודה", חייכו והמשיכו הלאה. אל תיעלבו.
- כלל ה-80/20 בשיח שלכם איתם השבוע, נסו ש-80% מהמילים שלכם יהיו חיוביות או ניטרליות (מחמאה, בדיחה, שיתוף שלכם) ורק 20% יהיו בקשות או דרישות (לימודים, סדר, מטלות).
- משפט הקסם פעם אחת השבוע, כשהדלת סגורה, פשוט תגידו מבעדה רק רציתי להגיד שאני אוהבת אותך ושכיף לי שאתה הבן שלי ואז , וזה החלק הכי חשוב לכו משם. אל תחכו לתגובה. אל תצפו לגם אני. פשוט תניחו את האהבה שלכם שם ותנו לה לחלחל פנימה.