האביב כבר כאן, פריחת ההדרים באוויר, ובקרוב נשב כולנו סביב שולחן החג. אבל בבתים רבים שיש בהם ילדים בכיתות ו' או ט', האוויר ספוג במשהו נוסף תערובת של התרגשות דרוכה, ציפייה וגם לא מעט חשש. הדיבורים על השנה הבאה, הרישום לבתי הספר והפרידה הממשמשת ובאה מהמוכר והידוע, מתחילים לייצר פרפרים בבטן ולא תמיד מהסוג הנעים.

כהורים, הנטייה הטבעית שלנו היא לרוץ לרשימות הציוד. איזה ילקוט נקנה? איזה קלמר הוא ירצה? האם החולצות יגיעו בזמן? אבל האמת היא שהציוד הכי חשוב שהילד שלכם יכניס לתיק בשנה הבאה הוא לא פיזי. הוא רגשי.

בין הגולם לפרפר, המעבר כהזדמנות לצמיחה

במודל הליווי שלי, אני קוראת לתקופה הזו שלב הגולם. זהו רגע שבו הישן כבר לא מתאים, והחדש עדיין לא נגלה. זה שלב של אי-ודאות, וזה בדיוק המקום שבו נבנה החוסן. מעבר לחטיבה או לתיכון הוא לא רק מעבר גיאוגרפי לבניין אחר הוא מעבר פנימי של הילד אל עבר עצמאות גדולה יותר, מנהיגות אישית וגילוי עצמי.

כדי שהמעבר הזה יהיה רך ומצמיח, אנחנו לא צריכים למנוע מהם את הפחד, אלא ללמד אותם איך ללכת איתו יד ביד. הביטחון העצמי שלהם לא נבנה מזה שהכל יהיה מושלם, אלא מהידיעה שיש להם את הכלים להתמודד גם כשמאתגר.

 3 כלים רגשיים שאפשר להתחיל לתרגל כבר היום:

1.לתת מקום למה שיש (תיקוף רגשי) כשהילד אומר "אני מפחד שלא יהיו לי חברים", התגובה האוטומטית שלנו היא "בטח שיהיו לך, אתה ילד מקסים!". למרות שהכוונה טובה, זה לעיתים משאיר את הילד לבד עם הפחד. נסו במקום זאת להגיד "אני שומעת שאתה חושש מהקטע החברתי. זה באמת שינוי גדול לעבור למקום חדש. מה לדעתך יכול לעזור לך להרגיש קצת יותר בנוח ביום הראשון?". כשאנחנו נותנים לגיטימציה לרגש, הוא מאבד מהכוח המאיים שלו.

2. לבנות את הגשר לעתיד שבו עם הילד לרגע של שקט. בקשו ממנו לעצום עיניים ולדמיין את עצמו חודש אחרי תחילת השנה. הוא כבר מכיר את המסדרונות, יש לו לפחות חבר אחד טוב לשבת איתו בהפסקה, והוא מרגיש בבית. תשאלו אותו: "איך אתה נראה שם? איך אתה מדבר? מה אתה מרגיש בתוך הגוף?". התרגיל הזה עוזר למוח להתרגל להצלחה ומוריד את רמת הסטרס מהלא-נודע.

3.לארוז את ארגז הכלים האישי במקום להתמקד רק במה שאין, עזרו לילד לזהות את הכוחות שכבר קיימים בו. תזכירו לו מצבים קודמים בהם הוא התגבר על קושי או הכיר חברים חדשים. המטרה היא להבין שהכלים האלו, היכולת להקשיב, חוש ההומור, ההתמדה הם ציוד קבוע שהולך איתו לכל מקום, ללא קשר לבית הספר שבו ילמד.

המנהיגות האישית שלהם מתחילה כאן

המעבר הזה הוא שער. אם נשכיל ללוות אותו בעיניים טובות, באמונה ובכלים נכונים, הילדים שלנו יגלו שהם מסוגלים להרבה יותר ממה שהם חשבו. הם ילמדו שהם המנהיגים של עולמם הרגשי.

הורים יקרים, אני כאן בשבילכם. אם אתם מרגישים שהילד שלכם זקוק לחיזוק נוסף, לליטוש של הביטחון העצמי או לכלים פרקטיים לניהול זמן וחברה לקראת השינוי אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר. בקליניקה שלי בהוד השרון, אנחנו הופכים את הפרפרים בבטן לכוח מניע של צמיחה ומנהיגות.

בואו נכין את הלב יחד.

מאת: ישראלה בר-אל | מאמנת מנטלית רגשית לילדים ונוער