זמן קבלת התעודות זה זמן מעולה להזכיר לעצמנו ההורים את נושא העידוד.

אנחנו נוהגים לעודד את הילדים שלנו בצורה חלקית : "אתה אלוף", "כל הכבוד", "את מדהימה" ועוד, אבל לא מקפידים לתאר את ההתנהגות שעליה אנחנו משבחים.

אנחנו שמחים שהילד שלנו מצליח – גאים ומעצימים את ההצלחות.

אבל מה קורה כשהילד שלנו נכשל במבחן? איך אנחנו מגיבים? מה אנחנו אומרים?

האינסטינקט הראשוני שלנו זה לכעוס, לבקר או לייעץ ואז נשאלת השאלה האם אפשר בכלל לעודד בסיטואציה כזו ?

אז תופתעו – אפשר בהחלט. קל – זה לא, ויחד עם זאת מאתגר ושווה לנסות.

כולנו זקוקים לעידוד ובמיוחד הילד זקוק לעידוד גם בהצלחות ובעיקר בכישלונות.

באותם רגעים של תסכול, אכזבה או כישלון הוא רוצה שנראה אותו, שנבין מה הוא מרגיש, שנאהב אותו ונקבל אותו כפי שהוא, שנסתכל על המאמץ שהשקיע ובעיקר  שנסמוך עליו ונאמין שהוא יכול.

לכן, במקום לכעוס אפשר להגיד "ראיתי שהתכוננת למבחן, כל הכבוד על ההתמדה" ולשאול מה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה. 

אם הוא ידע שאפשר להיכשל, הוא לא יחשוש מטעויות. הוא יעז לנסות. הוא ילמד להתמודד ולהתגבר. ובסופו של דבר – הוא גם יצליח.

הדרך הטובה ביותר לגדל ילד עצמאי ואחראי, ילד שמאמין בעצמו וביכולותיו – מתחילה בעידוד.

אם הילד שלנו מקבל את המסר שסומכים עליו ומאמינים בו, הוא באמת יאמין בעצמו.

אם נשקף לו את הכוחות והיכולות שלו, הוא יוכל להתחבר אליהם.

עידוד אמיתי מתייחס למאמץ, לניסיון, לדרך – ולא רק לתוצאה.

כדי לעודד באמת צריך לראות גם את הצעדים הקטנים, להתמקד בכוחות וביכולות, בכל מה שטוב וחיובי אצל הילד, ולהאיר אותו.

בסופו של דבר, הקול שלנו יהפוך להיות הקול הפנימי שלו.